לקראת ראש השנה הגיעה עינב בובליל יחד עם בנותיה לחלוקת מזון לנזקקים. היא הודתה שמלכתחילה כלל לא תכננה להשתתף, אבל אחרי ששכנעו אותה להגיע, מה שהתחיל כיום של חסד וסיפוק קיבל מבחינתה תפנית רגשית קשה.
מי שתפסה את תשומת לבה הייתה ילדה קטנה שהגיעה עם אמה לקבל מזון. בזמן שהאם אספה מוצרים, עינב שמעה את הילדה מבקשת לבדוק אם נשאר שומר, משום שכבר הרבה זמן לא יצא לה לאכול אותו.
הבקשה הפשוטה שהצליחה לפרק את עינב
דווקא הבקשה הצנועה הזו היא שגרמה לבובליל להישבר. באותו רגע היא הבינה שאין עליה כסף מזומן שיאפשר לה לתת לילדה או לאמה עזרה נוספת, והפער בין הרצון לעזור לבין מה שיכלה לעשות באותו רגע הותיר אותה נסערת.
"אני עצובה, אני בדרך כלל לא באה למקומות האלה. שכנעו אותי, אמרו לי לבוא. נכון, יש הרגשה טובה של החסד ברוך השם שעשינו ועשינו, תודה לקדוש ברוך הוא מיליון פעם. אבל לראות ככה את האנשים וילדים קטנים… אמאל'ה, בא לי להרביץ לעצמי, להרביץ, לקרוע את עצמי במכות! באתי בלי כסף מזומן עלי, בלי כסף. הייתה פה ילדה… ה', תעשה שאני אמצא אותה איכשהו אותה, אמא שלה לוקחת דברים והילדה אומרת 'אמא בא לי שומר, תבדקי אם יש שומר, את יודעת איך אני אוהבת שומר, כמה זמן לא אכלתי שומר' ולא יודעת או שנגמר או שלא היה, ואמא הלב שלי נשרף!"
עינב בובליל רוצה לאתר את הילדה
המשפט ששמעה מהילדה המשיך ללוות אותה גם אחרי שעזבה. מבחינת בובליל, לא היה מדובר בבקשה למשהו יקר או חריג, אלא בירק פשוט שילדה קטנה התגעגעה אליו, וזה בדיוק מה שהפך את הרגע לקשה כל כך עבורה.
לצד תחושת הסיפוק מההתנדבות, היא לא ניסתה להסתיר את העצב והמועקה שאיתם יצאה מהמקום. עכשיו היא מקווה להצליח לאתר שוב את אותה ילדה ואת אמה, אחרי שהתחושה שלא הצליחה לסייע להן יותר באותו רגע ממשיכה ללוות אותה.
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו ונתקן
